קאטאק הוא סגנון הריקוד הקלאסי של צפון הודו, מקור השם הוא במילה "קאטא" שפירושו סיפור.
נולד במקדשים,שימש הקאטאק המחזה וליווי לקולם של מספרי סיפורים מקצועיים שסיפרו ופרשו סיפורים מהמיתולוגיה ההודית בעזרת שלוב של שירה נגינה וריקוד.
כמו סיגנונות אחרים של ריקודים קלאסיים בהודו, מיוחס גם הקאטאק לפעילות ההתמסרות הרוחנית (באקטי ).BHAKTI.
האלוהות ומיוחסיה שימשו כהשראה לרקדנים, ולרקדן יציר העפר הייתה כאמצעי להבעת טבעו הרוחני הגבוה ביותר.
ריקוד הקאטאק מתאר את מעגל החיים יציר, שימור והרס. הרקדן מכוון להוליך את הקהל דרך ספירות אלו בהתעלות מעל המציאות בת החלוף ע"י הבעת מרקם שלרגשות טבעיים ועל טבעיים.
הריקוד מתחיל באיטיות כביטוי ירא כבוד לנשימת הבריאה ועם מעבר מקטע קאטאק לאחר מתגבר הריקוד בהדרגה לשיא מהיר.
רצף של פסיעות חינניות, עבודת רגליים קצבית מורכבת וסחרורים מהירים, מאופיין גם בהבעות עדינות ונאמנות למציאות שמקורן בתנועות טבעיות של הגוף.
נושאי הקאטאק מתארים את ההתנסות האנושית.
למרות שתנועות רבות ייחודיות לתרבות ההודית, הרגשות המובעים בקאטאק הן אוניברסליות ונטולות זמן ומבטאות את טווח הנושאים הרחב המכוסה ע"י הקאטאק.
בנוסף לתפקידו הדתי והמסורתי הפך הקאטאק במאה ה-16 וה-17 כמקור בידור כאשר מלכים, מהרג'ות,
מוגאלים החלו לקחת חסות על רקדנים ולהביאם אל חצרות המלכות מה שיצר מימד נוסף למורכבותו של סגנון ריקוד זה.

עם בואה של התרבות המוגאלית להודו,הפך הקאטאק לאומנות מורכבת ורשמית.תחת חסותם של המושלים המוגאלים אוהבי האמנות, יכלו אמני הקאטאק לעבוד ולשפר את אופיו הדרמטי והקצבי של הריקוד, כשהם מענגים קהל אליטות בחצרות המלכות בשליטתם בקצב ובמשחק מסוגנן.
כדי להתאים את הקאטאק והצגתו לקהל בחצרות המלכות החל הקאטאק לפתח סיגנון יותר אישי ואינדיבידואלי. פחות תיאטרלי ויותר קצבי בטבעו.
תקופה זו תרמה לקאטאק מגוון של תנועות רשמיות ומסוגננות שהוענקו להם גם חיות וחושנות.
"אוצר המלים" הטכני של הקאטאק הגיע לשיאו בהבלטת ההבדלים העדינים שבין הבעת הרגשות השונים,במגוון רחב יותר של תנועות ובעבודת רגליים מסובכת יותר.
טכניקות הקטאטק כיום מאופיינות בעבודת רגליים קצבית ומהירה, מורכבת על מעגלי זמן מסובכים שמלווה בהתאמה ע"י כלי ההקשה כמו ה"טבלה" או ה"פקאוואג'". תנועות הריקוד כוללות סחרורים רבים המבוצעים במהירות גבוהה ומסתיימים בתנוחה דוממת. החלק הדרמתי/ משחקי, המבוסס על אגדות האל "קרישנה" ו"רדהה" בת זוגו ועל דמויות מיתולוגיות אחרות, מכיל מגוון של תנועות עדינות והבעות פנים מודגשות.

KATHAK, the classical dance form of North India, is derived from the word”Katha”meaning story . Born in the temple, it was used as a pantomime to accompany the recitation of “Kathakars”, professional storytellers who recounted and interpreted tales from Indian history in a combined form of poetry, music and dance. Like other classical Indian dance forms, kahtak is integrally associated with devotional activities. The Divine Lord and his associates inspire it by their own performance of the sacred transcendental circle dance, Ras Lila. For the earthbound dancer it is a powerful means of expressing their highest spiritual nature.

With the advent of mugal culture, kathak became a sophisticated chamber art. Patronized by art loving rulers, the practitioners of kathak worked at refining its dramatic and rhythmic aspects-the subtler nuances of emotional expression, a wider range of movement and more intricate footwork.

The technique of kathak dance today is characterized by fast rhythmic footwork set to complex time cycles. The foot work is matched by the accompanying percussion instruments such as tabla and pakhawaj. For a kathak dancer, Gunguroo(the bells wearing in ankles)is the musical instrument.
The dance movements include numerous pirouettes executed at lightning speed and ending in statuesque poses.
The interpretative portion, Radha and Krishna and other mythological lore, contains subtle gestures and facial expressions.